מכתבים

מכתב שאורית כתבה בשנת 2007 אחרי הניתוח השני – השחקנית

כצופה אדוקה של סרטים, מספר ביקורות שכתבה באתר אינטרנט

http://www.seret.co.il/movies/index.asp?catCase=12&UID=66472&MID=2842

מכתב מגלית, בת דודתה של אורית

אורית- האחת והיחידה

אורית, הלב מסרב לעכל את היעדרך

מאז שהלכת אני חולמת עליך כמעט כל לילה

שאת כאן, במלוא הדרך

שחורת שיער ועיניים ומלאות הלחיים

כאילו חלק בתוכי מנסה לומר שזה לא היה מספיק, שהוא רוצה עוד, שזה לא פייר.

אומרים שלא היית אדם של אנשים

אך בחלקי נפלה הזכות

להיות חלק מחייך באותם שנים יפות של הילדות וההתבגרות

וליהנות מהטוב שהיה לך להציע.

אני זוכרת שרעות (בת דודנו) ואני גילינו אותך מתישהו בגיל שמונה

ישר התחברנו!

היינו מבלות ימים שלמים אחת אצל השנייה, עושות מסיבות שינה

יכולנו לדבר שעות על גבי שעות, על הכל

אני זוכרת שלהעיר אותך בבוקר זו הייתה משימה בלתי אפשרית

לא משנה כמה הייתי מנערת אותך- היית נשארת בשלך…

היינו מסתובבות בקניון ומתגרות באנשים תמימים

ואת היית מצחיקה אותי עד דמעות.

אני עד היום זוכרת מילים של שיר של קיילי מינו, שלימדת אותי מילה במילה

ומאז כל פעם שאני שומעת את השיר ברדיו, אני חושבת עליך.

היו אלה רגעים של אושר צרוף, שתי נשמות קטנות שמתוודעות לחיים יחד

ולא צריכות יותר ממה שיש…

בכתה ג' היינו בקייטנת חיפה כימיקלים בנווה הדסה,

שמך הלך לפנייך- כולם ידעו מי זו אורית!

כאילו התקשו לעכל את השילוב ההרמוני הזה בין יופי, כישרון ריקוד בלתי רגיל

ויחד עם זאת נונשלנטיות…

אחד הכוחות שייחדו אותך היה הריקוד,

זה היה משהו בקנה מידה לא רגיל

הותרת מאחורייך אבק!

כשהיית רוקדת היה קורה לך משהו בלתי מוסבר בגוף, מעין חשמל שכזה

כולם היו נשארים פעורי פה, בייחוד כשהיית עושה את מייקל ג'קסון.

האינטראקציות האחרונות שהיו לנו יחד היו בתקופה שאחרי הצבא

אז  הכנסת אותי ברוחב ליבך לצוות הרקדנים  שבו עבדת

אני זוכרת את המסירות שהייתה לך עבורי:

במשך יומיים שלמים לימדת אותי ריקוד (וזה היה ממש לא קל…)

הסברת לי על יחסי הכוחות בצוות, למי להתחבר וממי להיזהר

ומפה לשם שוב הפלגנו לשיחות על החיים…והפעם על החיים הבוגרים…

התפעלתי מהחוכמה שלך, מהנאמנות שלך לעקרונות שלך

מחוש ההומור הייחודי ושובה הלב שלך

אך בעיקר לאורך כל הדרך מטוב ליבך.

אורית, תמיד רציתי עוד ממך

אך בשנים האחרונות דרכינו התפצלו

כאילו ידעת איפשהו שעדיף להיפרד כבר עכשיו…

תודה לך על עשר שנים יפות שהיית בתוך חיי

על חוויה של " ביחד", של חדווה ונתינה שאין לך תחליף

והידיעה שאת משפחה שלי – עשתה את הכל מתוק שבעתיים

לעד דמותך תישאר חלק ממני.

שלך,

גלית